פסק-דין בתיק ת"א 7022/05

1.         פקיד הסדר המקרקעין העביר להכרעת בית המשפט תביעות סותרות שהוגשו במסגרת הסדר המקרקעין לגבי חלקות 47, 48 (חלקת שומה 6) בגוש 30019 בשכונת אבו-טור בירושלים.

תזכיר תביעה הוגש על-ידי הנתבע, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, בשנת 1987 בטענה כי החלקה הוקנתה לו על-פי תעודת נפקדות.

תזכירי תביעה נוספים הוגשו על-ידי התובעים בשנת 1989, בטענה כי רכשו החלקות בשנת 1938 ומאז הם מחזיקים בהן.

החלקה השנויה במחלוקת (גוש 30019 חלקת שומה 6 - חלקות 47, 48) אינה רשומה במרשם המקרקעין, והיא תקרא להלן - הקרקע.

2.         התובעים הם עזבונות המנוחים פהמי עבד אלמג'יד ברכאת, שנפטר בשנת 2000 וסעיד עבד אלקאדר סלהב שנפטר בשנת 1988. התובעים טוענים כי המנוחים רכשו ביחד את הקרקע משאכר אפנדי אלדאודי וח'ליל בן ראת'ב אלג'עוני. הנתבע טוען לזכויות בקרקע כנכס נפקד.

בין הצדדים התגלעו שתי מחלוקות עיקריות.

האחת, בעניין הזכויות הקנייניות של התובעים, והשנייה, סוגיית נפקדותה של הקרקע. בהסדר דיוני נקבע כי תחילה תוכרע שאלת הזכויות הקנייניות של התובעים, שאם אלה תוכחנה, יהיה מקום לדון בסוגיית הנפקדות, ואם לאו, לתובעים לא יהיה ממילא מעמד בסוגיית הנפקדות, שאז התביעה כולה תדחה.

אביא להלן את תמצית טענות הצדדים.

3.         טענות התובעים:

התובעים הציגו הסכם בכתב לפיו רכשו הזכויות בקרקע בשנת 1938. אמנם ההסכם אינו נוקב במספר חלקה וגוש, אולם יש בו די מאפיינים המצביעים כי מדובר בקרקע נשוא הליך זה. כמו כן, הציגו תשריט חתום על-ידי המוכרים משנת 1943 בו צוין כי החלקה שייכת לתובעים. בצוואת המנוח סעיד סלהב משנת 1985 צוינה חלקת הקרקע כאחד מנכסיו, הדבר המלמד על עקביות. התובעים מחזיקים בקרקע מאז 1938 ואף חלקו אותה ביניהם בכך שהקימו גדר מפרידה, וגדר מקיפה.

4.         טענות הנתבעים:

הסכם המכר אינו מתייחס לקרקע, ואף אם יקבע שהוא כן מתייחס, לא הוצגה ראיה המוכיחה את מקור הזכות של המוכרים בקרקע. על-פי אישור מס רכוש משנת 1938 הקרקע לא הייתה שייכת למוכרים אלא ליורשי עלי שאכר דאודי. התובעים ישבו בחיבוק ידיים 50 שנה ולא ניסו לרשום הקרקע וכאשר כבר עשו כן, לא הביאו עדויות חיצוניות. לא הוכחה חזקה בקרקע ומכל מקום אין די בחזקה כדי להוכיח בעלות.

5.         מטעם התובעים העידו שני יורשים של תובע 1 ויורש של תובע 2. עדים אלה היו ילדים או כלל טרם נולדו בעת הרכישה הנטענת, ולפיכך עדותם רלוונטית רק לשאלת החזקה בקרקע.

רונן ברוך, האפוטרופוס על נכסי נפקדים, העיד מטעם ההגנה.

בשל חלוף הזמן ומטבעו של הליך זה, הראיות העיקריות הן מסמכים ותשריטים.

הסכם המכר

6.         הראיה העיקרית עליה סומכים התובעים הינה הסכם מכר בשפה הערבית מיום 5.6.1938 (ת/1/ג). מפאת חשיבותו אביא להלן את תרגומו (ת/1/ג/2):

" בתאריך שמופיע למטה הוסכם בין מר שאכר אפנדי אלדאודי וחליל בן ראתב אלג'עוני ובהיותם המוכרים ביחד ולחוד

לבין פהמי ברכאת וסעיד עבד אלקאדר סלהב בהיותם הקונים.